כשהתקרבה לג'ון-וו, מי-ג'ו הבינה את האמת הנוראה שיש לה קשר אישי מאוד עם הצעיר. זה מעלה כל מיני שאלות פילוסופיות על איזו אחריות אישה בת אלמוות חייבת לחברה בכלל, או לחבריה. אנחנו גם תוהים אילו פחדים יש למי-ג'ו באופן לגיטימי מהעולם הסובב אותה לאור כל זה. אבוי, 'אהבה לאלף עוד' רק בסופו של דבר מתייחסים לזווית הרומנטית הפחות מעניינת של כל זה.

אני חייב להודות שלפעמים נראה לי תמוה, איך דרמות רשת יכולות להופיע מול מושגים כל כך חזקים בעליל, רק שיש להן סופים מרתקים, כי אין דרך אפשרית לטפל בכל הנושאים שהוצגו. ובאמת, צוות ההפקה אפילו לא מנסה כאן. חלק גדול מהפרק האחרון מתרכז בהופעת ראפ. אין לי שום דבר נגד ראפ- בכנות, הפסקול הוא אחד הנקודות החזקות בו 'אהבה לאלף עוד' . פשוט, התרחש כאן עוד כל כך הרבה שלא נפתרו כראוי.

כאילו, מה אנחנו אמורים לעשות מהגילוי המבשר רעות של הרגע האחרון על סיפור הרקע של ג'ייסון? או אפילו ברמה היומיומית, מדוע יאון-ג'י מקבל דחייה כל כך טוב לאחר שהתמקד בה כל כך הרבה זמן? היא אפילו לא קיבלה דחייה אמיתית - ג'ון-וו פשוט מדשדש בחוסר תגובה, כהרגלו, כי מלבד רגע של חסד מדי פעם, הוא אף פעם לא באמת אומר או עושה משהו חוץ מלהתנהג בצורה נועזת.



הרבה יותר קל לנתח את האטרקטיביות של מי-ג'ו כגברת מובילה כי...תסתכל עליה. רק תראה את התלבושות היפות שהיא לובשת בכל פרק. איך זה לא דבר בעולם האמיתי? הם לא במקום או משהו בסביבה מודרנית. ככה הם נראים מגניבים, שאנחנו יכולים לראות אותה בהופעת ראפ, פשוט עושה את העסקים שלה ברחוב או מה שזה לא יהיה, והכל נראה לגמרי נורמלי וחלק.

אני בטוח שהעליתי את ההערות האלה בעבר. שאני מניח שזו הבעיה המרכזית העיקרית איתה 'אהבה לאלף עוד' . החלקים הטובים כל כך טובים, שפשוט גורם לי לקוות שצוות ההפקה הכניס את אותה רמה של פרטים מורכבים לכל הסיפור. למה בכלל להתעסק עם כל זווית האלמוות אם אתה לא מתכוון לעשות עם זה כלום? פשוט תהפוך את Mi-jo לילדה היפ שעוסקת בדברים של בית ספר ישן. גם ראפרים יכולים לחפור את זה, אני בטוח.

מָקוֹר: HanCinema